ככה זה באיטלקית...

.... במשך תקופה כל כך ארוכה, חלמתי לטוס ולטייל באיטליה, לשמוע את השפה הסקסית הזו מתגלגלת על כל לשון... אבל מה? חשבון הבנק סיפר את סיפוריו,
שכללו בעיקר מספרים אדומים וספרות מוזרות.
אני שהתחלתי את שיעורי המתלמדת שלי ב"הוגוורטס" ,
או יותר נכון, השיעורים של "קבוצת אברהם" -דרך אסתר היקס,
החלטתי לברוא את המציאות הזו איכשהו...

בסופו של דבר,
או יותר נכון באוקטובר 2008
בין ראש השנה לסוכות,
מצאתי את עצמי מהלכת ברחובותיה המקסימים של פדובה,
(כדי לראות את התמונות בגודל מלא , אפשר פשוט ללחוץ עליהן, ואח"כ ללחוץ אחורה)

שומעת את האיטלקית בכל פינה,
מנסה לגלגל את המילים האלה על לשוני...
וכל מה שהצלחתי באמת לגלגל... זו הפסטה החלומית
והכל כך טעימה שהייתה במסעדות שם.
LA COVA הייתה אחת מהן, והייתה מעולה,
גם האנשים שקיבלו את פנינו שם ,
היו כל כך חמים ומסבירי פנים, זה היה ככל הנראה
התבלין המיוחד שנוסף לאוכל שם.



בואו נחזור לרגע להתחלה,
חלמתי להגיע לאיטליה,
רציתי כל כך ליצור לעצמי את המציאות הזו,
הטיול הזה הוכיח לי את שאלפי אותיות המחוברות למשפטים לא הצליחו להוכיח.
בן ואני , למדנו ולומדים כל הזמן את החיים
לפי תפישת העולם הטנטרית.
כבר אז... לפני יותר מששת אלפים שנים ידעו לספר את
שראינו כולנו משנכנסו "הסוד" וה"בליפ" לחיינו.

הכל א ח ד !
נו ומה זה קשור לנסיעה לאיטליה....
אמר הרבי נחמן מברסלב
האם יש משהו שאתה משתוקק לו,
או משהו שהיית רוצה מאוד שיקרה?
התמקד בו, בכל יכולת הריכוז שלך.
דמיין לך אותו בפרטי פרטים.
אם רצונך איתך דיו, וריכוזך עז דיו,
תוכל לממש את משאלותיך.

ברסלב ... רב חכם, שמבטא במילותיו היטב את שרציתי לומר.
השתוקקתי לטוס לאיטליה,
גם בן ... השתוקק לטוס לחו"ל (הוא לא היה בררן...)
היה רואה בדמיונו את רגע ההמראה מנתב"ג.
והנה באה הצעה מפתה ומפתיעה,
בן מצא את עצמו "צריך" לטוס לאוניברסיטה ב"פדובה" כחלק
מעבודה שעושה עם צוות מחקר באוניברסיטה,
ואני... הצטרפתי.
בסופו של דבר ההצטרפות שלי כמעט ולא עלתה לנו כסף...

אז...איפה היינו ?
פדובה.
ביום הראשון בו נחתנו, ה-כ-ל היה מלהיב,
אפילו עלי השלכת.....




מצאנו את המלון שלנו, התמקמנו... ויצאנו למרפסת שהשקיפה לנוף גגות הבתים
וכנסיה BASILCA DEL SANTO

זה נראה מבטיח עבורי ועבור המצלמה המתוקה שלי,
כרתנו ברית היא ואני, שבטיול הזה אנחנו יחד.... משתוללות - צעירות חסרות מנוח.
בן יצא לפגוש את עמיתיו באוניברסיטה, אני יצאתי לפגוש את המצולמים הבאים שלי...

את החגיגה שלי השלימה הפגישה עם האיש הנפלא בתבל , שהספיק בינתיים לסיים את
הפגישה באוניברסיטה והגיע מצוייד בלפ-טופ ובחיוך המדהים שלו ויחד צעדנו אל השקיעה
כשגלי הים מתנפצים אל החוף ואנו חבוקים זה בזרועות זה ...........פססססס..... הלו !
ALT+CTRL+DEL איטליה מאמל'ה - איטליה...
האאא.. אופסססס.. נסחפתי,
טוב, זה לבריאת המציאות הבאה - על החוף בהוואי...
אז... איפה היינו? נפגשנו בן ואני, ברחובותיה של פדובה,
ומשם באמת, יצאנו למסעדה (LA COVEA) לארוחה הנפלאה.

בלילה עוד צילמנו את הכנסיה הגדולה ... ממרפסת חדרינו.


יום המחרת כבר היה שבת,
בגיל בשמחה ובששון מצויידים במפה ונישנושים שמנו פעמינו לונציה (VENEZIA)...


הגומות שלי מספרות כמה טוב לי...הא?


גם הגומות שלו?

היה קצת אפרורי, טיפהל'ה גשום,
אבל... כמו שמתהדרים הישראלים, אנחנו הבאנו איתנו את השמש,
ים המטיילים שמסביב, היה חגיגה לעיניים ולמצלמות שלנו,
אני עם חברתי זהובת העדשה, ובנצ'וק עם הפלאפון החתיך שלו.
הרחובות, החנויות, האנשים, הצבעים...
ועם כל ההמולה הזו, והשמחה שבלב , מתגנבים להם איזה הגיג או שניים
וההגיג התורן התיישב לו ושאל,
כל כך הרבה בתים,
היכן האנשים שגרים כאן,
האנשים שאנו מסתובבים להם ברחובות... אולי מישהו יצא לחלון, שנראה אותו.
החלונות שהיו פתוחים הראו עציצי פרחים (בעיקר רקפות)

ואנשים - אָין.

מבט נוסף... הביא איתו הפתעה צבעונית -


שהייתה שווה יותר מכל "פסטיבל המסיכות" שבצבצו מכל דוכן...



עכשיו כשאני מתבוננת בתמונות, עולות בי תהיות אינסופיות,
מלחמת חורמה בין תמונה לתמונה ... מי מהן תזכה להיות מוצגת בבלוג ,
ויותר מכך מי מהן תספר את סיפורי...
סיפורים רבים שעיקרם החוויה המופלאה שרקמה את חוטי הזהב שלה בנשמתי
עם כל רגע שעבר, ברור לי שעצם השהייה באיטליה עם אהוב וחבר נפש,
עושה את ההבדל, עם זאת המראות הריחות הצלילים - כל החושים נעורו,
ומאז שטנטרה היא דרך חיי, מקבלים החושים ערך מוסף בדמות המודעות
ותשומת הלב שבאה איתם. ולכן כל דבר ולו הקטן ביותר... חגיגת החיים במיטבה.
ונציה - למשל -ספקה אינסופ חוויות חושיות. כל חושי נעורו , התחדדו וחגגו.
ואני איתם.

הבתים...שכל הצבעים והגוונים חברו בהם יחד עם חדש וישן לכדי ציור שלם,
(כדי לראות ממש את התמונה במלוא הדרה... לחצו עליה ,אח"כ כדי לחזור
לחצו על לחזור אחורה ... כך עם כל התמונות כאן בבלוג)
כל בית והסיפור שהוא מביא איתו,
יחד עם הפליאה הגדולה שכל הבתים יושבים על המים....

... החנויות, הדוכנים, האוכל, האנשים... בכל דבר ייחוד והכל יחד
מדיטציה שלמה והתמסרות ליופי של הרגע הזה.




תראו את תענוגות התבלינים....















אפילו הפלפלים והשום מסודרים
כמו זרי כלה...














(אם להודות על האמת?
הרבה יותר יפה מזר הכלה
שהיה לי בחתונה שלי...
פעם לפני מליון שנה )




והייתה חנות אחת שקשה היה לי לעזוב אותה כך סתם היא הציעה מיני מאפה, וממתקים...
יודעים מה שבה את עיני, עד קשתה עלי ההתנתקות מחלון הראווה???

מי שמכיר אותי... ידע להצביע על מדף אמצעי מצד שמאל... בדיוק שם...
לקריץ ענק !!!!
ואני? אני אוהבת לקריץ. כדי להזיז אותי משם... היה צריך לקנות לי אחד..
לקריץ לא היה הדבר היחיד עליו התענגנו היו גלידות מדהימות, היו כריכי ענק מטריפים.
דווקא המסעדות היו מאכזבות ביותר. ויקרות מעל ומעבר לכל הגיון בריא, ושם מדברים באירו !
עוד משהו כל כך מטריד היו השרותים הציבוריים. בכל ונציה כולה על כל אלפי התיירים
המכתתים רגליהם ברחובותיה (וגם "עוזרים " לה לשקוע...) אין כמות מספיקה של שרותים.
אירו אחד שלם לפיפי ניחא, אבל ראבאק - הפיפי כבר בורח ושרותים אפילו לא באופק.
אין אפילו פינה נסתרת קטנה, טוב אני מבינה אותם... רק לתאם את כל נחלי הפיפי של כל
אלפי התיירים שימצאו להם פינות נסתרות , וונציה טובעת במהירות , הרבה יותר
משיעורי השקיעה הנוכחיים שלה.
ומה עושה בת חוה שהתחתונית כבר מוציאה לה את הנשמה?
יען כי התחתונית חוסמת הכל ונדבקת פתאום הפוך ?
הולכת לה בת-חוה או ליתר דיוק -אני- לקרן זוית, לרחוב צדדי שנראה זנוח
ושקט, כזה שיאפשר לשלוף את התחתונית ממקומה ולהשליך אותה אחר כבוד לפח !
במאמצים ובמבוכה מוציאה את התחתונית הסוררת... ורק אחר כך מגלה לזוועתה הרבה
שבטח מחר התמונות האלה תפורסמנה ביו-טיוב( Youtube) כי יש מצלמות מכל זוית אפשרית...






זה מה שקרה כשפתאום גיליתי את השלטים
המודיעים על המצאותן של מצלמות...
למען האמת הרגע הזה סיפק לנו אינסופ צחוקים
לאורך היום.. מה שמעמיד במבחן גדול עוד יותר את
השלפוחית שלא מוצאת מענה נאות ללחציה...













הכל היה חדש ומיוחד... שלט בעברית - היה חגיגה...
כל כך חגיגה, עד שמצאנו את עצמנו שמים פעמינו אל בית הכנסת שם בונציה,
חשבנו להכנס, לחוש קצת את האווירה, בכל זאת -היה זה יום שבת ...
הגענו שמחים וטובי לב, ואז התחילה מסכת של שכנועים שנקדש על היין ועל החלה...
ועומדים שם ברחוב, באמצע הרחוב איש אחד ועוד שני דרדקים ויושבים עלינו שנעשה קידוש...
שאם נעשה כך גם נוכל להכנס ולאכול חומוס בחינם... (עלבון לאינטיליגנציה שלי / שלנו -לגמרי)
הכל נפלא, אבל עד כאן!!! אני באמצע ונציה , הגעתי אליה ביום שבת - בנסיעה ברכבת ,
אני קונה אוכל (בעיקר גלידה) זו הרי צביעות מבחינתי - לקדש דווקא באותו רגע...
בלית ברירה, הלכנו לנו לדרכינו, קצת מאוכזבים מכך שלא ביקרנו את בית הכנסת.
ועדיין יודעים להתבונן על הכל בעיניים אחרות, מתוך מי שאנחנו היום -
כאלה שבאמת מקבלים אותם כמו שהם, שמדברים איתם באהבה ובגובה העיניים,
שיכולים להבין ועם זאת יודעים לשמור על הגבולות שלנו בנועם וברוח טובה.
אז.. היו סמוכים ובטוחים שזה לא פגע בכהוא זה בהנאה ובשמחה בה התנהלנו.
החוויה שהעצימה חושים הייתה שם במלוא הדרה, מ"פיאצה סאן-מרקו"

דרך הגונדולות המשייטות במים
הגונדוליירים עצמם,


חגיגת החיים -כבר אמרתי ?

המשך יבוא...

... והיום אחרי שעות של קריאה ומחקר באינטרנט...

מצאתי את עצמי חושבת על השילוב המופלא
של החיבור לעצמי והדרך בה אני בוחרת להלך
יום יום, דרך הטנטרה,
מתוך תפישה העולם המעמיקה הזו,
אני צומחת לרבדים חדשים.

ללוות אנשים בדרך שלהם,
לעזור להם לראות דרך חדשה ואחרת,
למצוא בתוכם את האומץ לעזוב את המוכר והידוע,
ולחוות את העסיס שהחיים כאן מציעים.
יחד איתם אני צומחת,
אמר סטיבן קובי (והציטוט לא ממש מדוייק)
אם אתה רוצה ללמוד משהו,
לָמֶד אותו.

כמה נכון.... כדי ללמֶד משהו,
את לומדת אותו בצורה מעמיקה,
את נכנסת בעובי הקורה,
את מתנסה , את לומדת עוד
והופכת להיות מומחית בנושא...

אני יודעת שחל בי שינוי בנושא הזה.
פעם, הייתי לומדת את נשמתי החוצה ,
ומעלה עשן בטחינה המתמדת,
ועם זאת לא העזתי לקחת אחריות,
כשלמדתי את "שיטת גרינברג"
כבר בשיעורים הראשונים של שנה א'
האיצו בנו המורים, לקחת לנו קליינטים ולעבוד בחינם,
להתחיל לעבוד וללמוד,
השאלה האתית שעלתה בי, נענתה
בהגיון רב,
אם אני מוסרת את המידע שאני מתלמדת,
ואני לא גובה כסף עבור הטיפול,
מדוע לא תהיה לאנשים המוטיבציה והרצון להגיע??
ואמנם, רוב חברי לכיתה ,
עד מהרה עבדו עם קליינטים קבועים.
ואני?
נאדה ! לא הייתי מסוגלת לעבוד אם אני
לא מומחית וירטואוזית בנושא,
אולם, אליה וקוץ בה,
איך אוכל להיות מנוסה, מומחית וירטואוזית,
אם לא אתנסה ? אם לא איישם את השיעורים
הלכה למעשה?

עברה התקופה הזו,
היום אני מוצאת את עצמי,
מומחית בתחומים בהם אנו עוסקים,
דווקא מתוך המקום אותו לימדו אותי
בבית הספר של "שיטת גרינברג"
מתוך הנסיון הרב שצברנו שנינו,
גם עלתה רמת הבטחון העצמי ,
הידיעה המוחלטת והברורה ביכולות שלי...

והתודה, למי...?
אין לי ספק,
שלנשמה התאומה
שחולקת איתי את חיי,
לאהבה הקסומה
ל...בן אהובי בן זוגי לחיים,
חבר שלי, חברה שלי, המורה הגדול שלי
התלמיד המופלא שלי ....

תודה אהוב על הדרך....